קורפו (Corfu), האי היווני שוכן בסמוך לחופים המערביים של אלבניה ויוון, וידוע בכינוי "האי ירוק" בשל השטחים הירוקים המכסים אותו, חלקים נרחבים משטחו מכוסים מטעי זיתים, ברושים והרים מיוערים. כבר מבעד לחלון המטוס תבחינו בצבעיו החיים של האי, מן המים התכולים אל הירוק של היבשה, מתקבלת תמונה נהדרת.
קורפו הוא יעד ייחודי, מלבד נופיו השובים, רכש האי אופי אירופאי, בשל קרבתו לאיטליה, ובעיקר בשל מאות שנים של כיבוש ונציאני, שהתחולל משנת 1401 ועד 1797, לצד תקופות שונות בהן האי היה תחת שליטת הרוסים, הצרפתים, הבריטים והגרמנים, שהותירו את חותמם גם הם. בשונה מאיי יוון האחרים, קורפו הושפע בעיקר מהתרבות האיטלקית, וזה ניכר בארכיטקטורה, במאכלים ואף במבטא של המקומיים.
קורפו, יופי שובה
בירת האי היא קרקירה (Kerkyra), אך רבים מהתיירים מכנים אותה בפשטות קורפו. אופיו האירופאי של האי ניכר בארכיטקטורה המגוונת בחלקה העתיק, מה שהקנה לה את התואר אתר מורשת עולמית ע"ש אונסק"ו. קרקירה הבירה שוכנת במרכזו של החוף המזרחי, האי נחלק לשני חלקים – מצודת העיר הישנה והעיר עצמה, ומה שמפריד ביניהם היא תעלת מים מלאכותית, הנחפרה בערוצו של גיא טבעי.
העיר העתיקה נבנתה בין חומות וביצורים, מעין מבוך של סמטאות ורחובות צרים ומפותלים, המתאפיינים בפניות חדות ושינויי גובה קיצוניים. מרבית הרחובות בעיר לא ניתנים למעבר כלי רכב, כך שעצם השיטוט ברחובות הוא חוויה בפני עצמה. הארכיטקטורה המגוונת בבירה היא שילוב של מבנים בסגנון מודרני, צרפתי וונציאני. קרקירה שופעת כנסיות, כ-37 כנסיות במספר, כאשר הכנסייה הבולטת ביותר היא על שמו של הקדוש הנוצרי איוס ספירידון, המזדקרת בגאווה בקו הרקיע של העיר.
יהדות קורפו
לקורפו היסטוריה מפוארת, ומי שיחפש את ההקשר היהודי, ימצא אותו ללא בעיה. כבר בימי הביניים חיו באי שתי קהילות יהודיות, האחת יהודים "רומניוטים" שמורשתם בקהילות יוון, והם כונו "גרקי", ואילו הקהילה השנייה הגיעה מאיטליה, מחבל פוליה והם כונו "פולייזי".
היהודים שהגיעו מאיטליה שאפו להכתיב את אורח החיים היהודי, ושאיפה זו הובילה למתיחות רבה בין הקהילות, הם נמנעו מלהתחתן אחת עם השנייה, ואף קיימו בתי כנסת ובתי קברות נפרדים.
במאה ה-19 הקהילה היהודית שגשגה, ומנתה כ-5,000 אנשים בשיאה, רובם עסקו בייצור שמן זית, סבונים וסחר בלולבים ואתרוגים. במהלך מלחמת העולם השנייה יהודים רבים גורשו מקורפו למחנה ההשמדה באושוויץ, שם רובם נהרגו. כיום, נותרו באי מעט מאוד יהודים, ובית כנסת אחד ששרד את אימת המלחמה, Scuola Greca – הנבנה מחדש במהלך השנים. בית הכנסת נותר צנוע, ובו ויטראז'ים צבעוניים וצורת ישיבה יוצאת דופן, וזאת במטרה שהגב לעולם לא יהיה לכיוון ספר התורה.
לא כדאי להחמיץ
אחד מהאתרים הפופולריים בקורפו הוא ארמון אכיליון (Achilleion), הנמצא בעיירה גסטורי, כ-10 ק"מ מהבירה. הארמון נבנה בשנת 1891, בהזמנתו של הקיסר פרנץ יוזף עבור אשתו הקיסרית אליזבת, הידועה בשם "סיסי", מעריצת התרבות והמיתולוגיה היוונית. הקיסרית התגוררה בארמון לאחר מות בנה שהתאבד (או נרצח?) בעקבות אהבתו הנואשת לצעירה, בניגוד לרצון אביו הקיסר. הארמון עטור בגן יפהפה ברוח התקופה.
בלב הגן המרשים נמצא פסל גדול בדמותו של אכילס הגוסס, מנסה לשלוף מעקבו את החץ המורעל שירה בו פאריס נסיך טרויה. הגן משקיף אל עבר הים היוני, ובו נמצאים פסלים רבים. גם פסלה של אליזבת, שנרצחה בידי רוצח. בשנת 1898 רכש וילהלם השני קיסר גרמניה את הארמון, וביקש להציב בגן פסל נוסף של אכילס, לא כגוסס, אלא כחייל קרבי המוכן להילחם במלחמה.
ארמון אכיליון היפהפה
אתר נוסף חובה בקורפו הוא האי פונטיקוניסי (Pontikonissi) המכונה "אי העכברים" הנמצא בסמוך לעיירה קנוני (Kanoni), אי זעיר שקיבל את שמו בעקבות צורתו הייחודית (המדמה עכבר). באי הקטן רק מספר שכונות עתיקות וכנסייה, אל מול נוף שובה.
"אי העכברים"
הצטרפו אלינו לפסח בסגנון יווני בקורפו, נעמיק את ההיכרות עם האי, נצפה בנופים בלתי נשכחים ונקשיב להרצאות מרתקות מפי ד"ר יצחק נוי (היסטוריון, סופר ופרשן) מפי ירון אנוש (עיתונאי סופר ואיש רדיו).
במהלך הטיול נלון במלון Corfu Imperial Luxury Resort *5 אתר נופש ברמה גבוה הממוקם על חצי אי פרטי עם נוף מרהיב על מפרץ קורפו. מקום פסטורלי מיוחד זה, שימש בעבר כאתר מפלט מועדף על בני האצולה הרומית הוונציאנית, נמצא במקום מבודד ופסטורלי ומתגאה ב-4 חופים חוליים פרטיים, בריכה חיצונית גדולה. כל החדרים ממוזגים עם נוף לים או לבריכה, במלון – חדר כושר, סאונה, מתקני ספא ועוד.
