פראג (Prague) בירתה היפהפייה של צ'כיה, שוכנת לגדות נהר הולטאבה החוצה את העיר, ומהווה את אחד היעדים החשובים והיפים ביותר באירופה. פראג טומנת בחובה היסטוריה רבת שנים, עבר יהודי עשיר, אמנות וארכיטקטורה הייחודית רק לה. כל אלו מהווים רקע נהדר לאירועי תרבות מרגשים.
פראג המכונה "היהלום של אירופה" בשל נפלאות הארכיטקטורה הפזורות בה, ובעיקר בזכות היהלום העיקרי – העיר העתיקה. העיר העתיקה בפראג היא ליבה הפועם של העיר, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה תיירותית, והיא כולה הוכרזה כאתר מורשת עולמית על-ידי אונסק"ו.
פראג, לגדות נהר הולטאבה
פראג היא מרכז תרבות מסורתי, ושוכנים בה בתי אופרה, אולמות קונצרטים, גלריות ותיאטראות רבים, המפורסם ביותר הוא התיאטרון הלאומי, שהוקם במהלך העידן המהפכני של אמצע המאה ה-19. התיאטרון הלאומי מהווה גאווה לאומית לצ'כיה, והוא המוסד התרבותי החשוב ביותר במדינה.
כחלק ממנו ובסמוך אליו נמצא תיאטרון לטרנה מגיקה, התאטרון המפורסם ביותר בפראג בעל שם עולמי. תיאטרון לטרנה מגיקה הוא תיאטרון חדשני ומולטימדי, המשתמש בשיטות חדשניות כמו וידאו ואור בשילוב פנטומימה, המציע מופעים יוצאים מן הכלל.
ארכיטקטורה צ'כית
פראג מציגה מגוון רחב ביותר של סגנונות אדריכלות, והיא שופעת מבנים ארכיטקטונים עתיקים ומרהיבים בבנייתם, רבים מהם מלווים בציורי קיר. בין הסגנונות הבולטים ביותר בעיר ראוי לציין את סגנון "אר נובו" זרם באמנות הסובב סביב אלמנטים מהחי ומהצומח בהשראת גוף האישה. הסגנון הייחודי מתבטא בקרמיקה צבעונית, עבודות ברזל וזכוכית. דוגמא מצוינת לסגנון הייחודי הוא בית העירייה המפואר והמרשים ביותר בפראג, אשר עוצב על-ידי אמנים רבים. במבנה ישנם אולמות קונצרטים, בתי קפה ומסעדות, שם נהגו לארח תערוכות וקונצרטים רבים לאורך ההיסטוריה. וחשוב מזה, בשנת 1918 הוכרזה הקמת הרפובליקה הצ'כית בבניין זה.
גם סגנון ה"בארוק" שלט בפראג ובאירופה כולה מסוף המאה ה-16 ועד לאמצע המאה ה-18, ומתאפיין בריאליזם רב, משופע ברגשנות, דינמיות ופאר. דוגמא נהדרת לסגנון זה היא כנסיית ניקולאי הקדוש, הממוקמת בכיכר העיר העתיקה.
כנסיית ניקולאי הקדוש, דוגמא נהדרת לסגנון הבארוק
סגנון בולט נוסף בפראג הוא האמנות הקוביסטית, סגנון שחולל מהפכה בתחום הפיסול והציור בתחילת המאה ה-20. האמנות הקוביסטית מפרקת את האובייקט לגורמיו, ואינה צופה בו מנקודת מבט אחת. למעשה, פראג היא המקום היחיד בעולם שיש בו בניינים המשופעים מאמנות קוביסטית. דוגמא הממחישה את הסגנון בצורה הטובה ביותר הוא מוזיאון הקוביזם– הנקרא גם בית המדונה השחורה, והוא המבנה הקוביסטי הראשון שהוקם בפראג.
סמלה של העיר
הדוגמא הטובה ביותר לסגנונות האדריכלות הרבים היא סמלה הבלתי מעורער של העיר- מצודת פראג, צריחיה המחודדים שולטים בקו הרקיע וניתן לראותם מכל נקודה בעיר. מצודת פראג היא הטירה הגדולה והעתיקה ביותר בעולם (על-פי ספר השיאים של גינס). לאורך ההיסטוריה הטירה שימשה כמשרדיה של מלכי בוהמיה וקיסרי הקיסרות הרומית הקדושה, מאוחר יותר שימשה את נשיאי הרפובליקה הצ'כית. כיום המצודה משמשת כבית משכנו של ראש הממשלה.
מצודת פראג מאז ומעולם היוותה סמל שלטוני, וכל שליט ששלט בעיר רצה להותיר את חותמו, ועל כן הקפיד להוסיף בניין למצודה. בעקבות כך מצודת פראג מייצגת כמעט כל סגנון אדריכלי שקיים.
מצודת פראג, סמל שלטוני
כמו כן, לאורך ההיסטוריה מבנים רבים התווספו למצודה, ביניהם קתדרלת ויטוס הקדוש המעוצבת בסגנון הגותי, והיא העתיקה ביותר בכל מרכז אירופה, בזיליקת ג'ורג' הקדוש המעוצבת בסגנון הרומנסקי, ארמון שוורצנברג, המעוצב בסגנון הרנסאנס, והוא אחד מהמבנים השמורים ביותר בפראג בסגנון זה, קל לזהותו בשל קירותיו המעוטרים בצבעי שחור ולבן.
מבנה נוסף מתקופת הרנסאנס הוא ארמון לובוקוביץ, והוא המבנה היחיד במצודת פראג הנמצא בבעלות פרטית. בארמון מוצגות תערוכות רבות החושפות את תולדות העיר דרך האוסף המשפחתי. האוסף המקיף כולל נשקים ממלחמת שלושים השנים, עבודות קרמיקה, אבנים טובות, כתבי יד של גדולי המלחינים ואוסף ציורים מרשים במיוחד ממיטב הציירים בעלי שם עולמי כמו קנלטו, ולאסקז ברויגל ועוד. בנוסף, בארמון מוצגות כרזות מקוריות המודיעות על הצגת האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט, וציורי תקרה צבעוניים נהדרים. ואלו הם רק חלק מבנייני המצודה העצומה.
יהדות פראג
עוד מראשיתה יהודים רבים התיישבו בפראג והקימו קהילה יהודית משגשגת, אך סבלו מהגבלות רבות, והיו תלויים בגחמותיו של השליט דאז. כבר בימי הביניים, במאה ה-13 הוקם רובע יהודי עבור יהודי פראג, רובע מוקף בחומות ובשערים, והיה כמעין גטו. הרובע הממוקם בין העיר העתיקה לנהר הולטובה, וזהו האזור היחיד שהותר למגורי יהודים בעיר. במשך הדורות התגוררו ברובע רבנים גדולים רבים, ובניהם המהר"ל (יהודה ליווא בן בצלאל), רבי יצחק חיות, רבי מרדכי יפה ורבים נוספים.
רק בשנת 1848, במאה ה-19 שערי הגטו נפתחו, ושנתיים לאחר מכן שונה שם הרובע ל"רובע יוזפוב" על שמו של השליט דאז יוזף השני, כאות תודה על שהקל על חיי היהודים בעיר.
במהלך המאה ה-20 פלשו הנאצים לפראג, ומאז עולמם של היהודים הלך וחרב, הם נאלצו לענוד סרט על בגדם, וכעבור שנתיים בודדות כבר החלו להישלח למחנות, ומרבית היהודים בעיר נספו בשואה. היהודים שנותרו בעיר היגרו עקב הכיבוש הסובייטי בשנת 1945 והקמת מדינת ישראל שלוש שנים לאחר מכן. כיום, הקהילה היהודית בפראג מונה כ-1,500 תושבים.
הרובע היהודי כיום הוא פופולרי מאוד בקרב מבקרים מכל העולם שאינם יהודים בהכרח. מלבד מורשת ארוכת השנים, הרובע היהודי בעל חשיבות אמנותית רבה מבחינת הארכיטקטורה והממצאים שבו. כלל האתרים החשובים ברובע מאוגדים תחת שם אחד – "המוזיאון היהודי בפראג", כאשר ניתן לרכוש כרטיס כניסה בודד לכל האתרים. בין האתרים מבני המוזיאון, בית העירייה היהודי, אולם זיכרון לזכר היהודים שנספו בשואה, בית הקברות היהודי וארבעה בתי כנסת.
בית הכנסת ירושלים
